פלסטינים שנכנסו לשטח החווה בשעות הערב עוכבו על ידי הצבא קרא עוד
תנועת רגבים עתרה לבג"ץ נגד "נתיב השב"חים" - דרך שנסללה בין דרום הר חברון לפרצה בגדר ההפרדה. קראו עוד
ויכוח בין האחים של ליאורה לבני משפחת אבו-קביטה הופך לעימות. קראו עוד
ידידיה טליה, אחיה הצעיר של ליאורה, התאשפז לטיפול בפצעיו אחרי שעל פי עדותו הותקף בידי פלסטינים מכפרי הסביבה. קראו עוד
ליאורה התחתנה עם דור בן צור מנס ציונה, אותו הכירה בכפר הסטודנטים באופקים. קראו עוד
60 ראשי צאן נגנבו מחוות טליה; הנזק הוערך בהיקף של כ-150 אלף שקלים. קראו עוד
נכשל הליך הגישור בין מדינת ישראל לתושבי 12 הכפרים הנמצאים בתוך שטח אש 918. קראו עוד
תושבי חוות טליה חסמו את הדרך לסיור של שוברים שתיקה. קראו עוד
אב המשפחה יעקב טליה נהרג בתאונת עבודה בחווה. קראו עוד
ליאורה סיימה בהצטיינות שירות לאומי של שנתיים באשדוד, בארגון הכשרה לנוער אח"י. קראו עוד
צה"ל נזף ברבש"ץ אביגיל שחסם באבנים את הכניסה לביר אל-עיד
תושבי דרום הר חברון הקימו את "הוועד נגד פעולות האנרכיסטים". קראו עוד
עימותים בין מתנחלים לפעילי הארגון הדו-לאומי תעאיוש. קראו עוד
יעקב טליה הביא למעצרם של שני פלסטינים, בן 16 ובן 17, שחשד כי גנבו ממנו כבשים לאחר שחמור ששוטט בחווה הלך לביתם בג'ינבה. קראו עוד
ליאורה התחילה ללמוד באולפנה בקרית ארבע
חוות טליה איבדה חצי משטחה. קראו עוד
397 פלסטינים עתרו לבג"ץ לפנות את חווה טליה. קראו עוד
ליאורה התחילה ללכת לגן ולמדה לדבר עברית. עד אותה עת דיברה בבית רק אנגלית ואפריקאנס. קראו עוד
יאיר הר סיני, תושב ההתנחלות סוסיה שסירב לשאת עמו נשק, נרצח בידי שני פלסטינים בירי ובדקירות סכין. קראו עוד
צה"ל הוציא צו גירוש לפלסטינים שחיים באזור בגין מגורים בלתי חוקיים בשטח אש. קראו עוד
דב דריבן, ממקימי המאחז חוות מעון, נורה למוות בקטטה שפרצה עם רועי צאן פלסטינים סמוך לביתו. קראו עוד
חוות טליה (נוף הנשר), המוכרת גם כחוות לוציפר, עלתה על הקרקע. קראו עוד
ליאורה נולדה בבאר שבע. קראו עוד
משטר האפרטהייד בדרום אפריקה הגיע לסיומו. עוד קודם לכן, משפחת טליה הגיעה לישראל. קראו עוד
המדינה העבירה 4,000 דונם אדמות מרעה להסתדרות הציונית העולמית, במקום בו תקום בעתיד חוות טליה. קראו עוד
ההתנחלות הראשונה בהר חברון, בית יתיר, עלתה על הקרקע. קראו עוד
ידידיה, אחיה של ליאורה, סיפר בראיון בגלי צה"ל:
"אני מזהה מישהו רץ לעבר שטחי המרעה של החווה... ביקשתי ממנו לעצור, הוא לא עצר.. הוא התחיל לדחוף אותי, התחלתי לדחוף אותו חזרה. ראיתי שהוא בא להרים אבן מהרצפה - אני ישירות מפיל אותו. שם אני כבר אוזק אותו. תוך כדי זה מגיעים מכיוון החווה שני פלסטינים, אחד מהם עם מוט ברזל... פתחתי בנוהל מעצר חשוד: ביקשתי ממנו לעצור והוא המשיך לרוץ אליי עם המוט. שלפתי אקדח ודרכתי. יריתי לאוויר, והוא זרק את המוט. התחלתי לרדוף אחריו, כמובן, הוא והחברים שלו ברחו ממש רחוק". ערוץ 20 דיווח עוד כי בשבוע האחרון אירעו חיכוכים בין הצדדים בשל הצבת גדר חדשה מסביב לחווה.
בשנת 2002 החלה ישראל בהקמת גדר הפרדה סביב תוואי הקו הירוק, אולם מעולם לא השלימה אותה. הגדר, שהוקמה בעקבות גל פיגועי התאבדות, נועדה למנוע מעבר פלסטינים ללא היתר שהייה בישראל.
בתחילת חודש אוגוסט עבר תושב יטא בפרצה בגדר בדרום הר חברון, דקר עובד מרכול ביבנה ופצע אותו קשה. ראש הממשלה נתניהו ערך סיור במקום לאחר מכן, ואמר כי בכוונתו להשלים את בניית הגדר. "אף פעם לא יהיה גבול הרמטי. בסוף המענה האמתי זה אומץ הלב שלנו והנכונות להילחם במרצחים", הוסיף.
עימות שגרתי בין בני משפחת טליה לרועי צאן פלסטינים התגלגל להליך משפטי. בסרטון שצילם מחמוד אבו-קביטה נראים חמישה בני אדם, בהם לפחות שניים מתושבי החווה, מונעים מרועה צאן פלסטיני לחצות את הכביש בשובו מהמרעה. אחרי המקרה, האחים טליה הגישו תלונה נגד שכנם הפלסטיני בגין תקיפה והסגת גבול. חמישה ימים לאחר מכן, הגיש אבו-קביטה תלונה למשטרת קרית ארבע נגד האחים בגין תקיפה - ונעצר. לאחר חקירה שארכה כשעתיים, שוחרר אבו-קביטה בערבות בסך אלפיים שקלים. כמה שבועות לאחר מכן, קיבל זימון לבית המשפט הצבאי עופר להמשך ההליכים נגדו.
60 בני משפחת אבו-קביטה גרים במובלעת סגורה בין חוות טליה, ההתנחלות בית יתיר ומחסום יתיר, שכדי לעבור בו הם זקוקים לאישור מיוחד.
העימות החל כשטליה דרש מהפלסטינים שלא ירעו את צאנם במקום. כעבור כמה שעות נפגשו שוב, כשלפי עדותו של ידידיה, הפלסטינים הגיעו רעולי פנים וחמושים במוטות ואבנים. ידידיה הזעיק את אחיו בצלאל, שירה באוויר. ידידיה אושפז עם פצעים קלים, והגיש תלונה למשטרה. במקביל, הפלסטינים העידו כי הותקפו בידי האחים והגישו תלונה נגדית.
בפריצה לילית לחווה נגנבו שישים כבשים, בהן ארבעים נקבות שעמדו לפני המלטה. כך סיפרה ליאורה על הגניבה: "אחי חזר מבילוי בשלוש וחצי בלילה, פתאום הוא הבין שאין עדר. היתה רוח מטורפת, הכלבים נבחו, אבל לא שמענו אותם. הגדר היתה כולה חתוכה. זה היה נזק כלכלי עצום וגם רגשי, אלה היו כבשים שאבא שלי מאוד אהב".
כבר ב-1997, עם הקמת החווה, יעקב טליה הביא אליה בייבוא אישי מדרום אפריקה כבשים יקרות, מזן מיוחד בשם דורפר. לאורך השנים נגנבו מהחווה יותר מ-600 כבשים.
ההליכים המשפטיים סביב פינוי הקהילות הפלסטיניות בשטח אש 918 נמשכים לאורך יותר מעשור. בזמן שחלף, הרס המינהל האזרחי מבנים שהוקמו בו ללא אישורו. בחודש יולי 2012 הודיעה המדינה כי היא מוותרת על האזור הצפון-מערבי של שטח האש, שבו נמצאות כמה התנחלויות וארבעה כפרים פלסטיניים. עם זאת, המדינה דרשה את פינויים של שמונה כפרים אחרים. לטענתה, הפלסטינים החיים בשטח אש 918 אינם תושבי קבע באזור, ולכן אין להם זכויות מגורים בתוך שטח האש.
יומיים לאחר שהליך הגישור נכשל, הרס המינהל האזרחי 26 מבנים בשני כפרים באזור, בהם 23 מבני מגורים עשויים לבני בטון חשוף ופח גלי, ושלושה בתי שימוש.
ארגון שוברים שתיקה מציג עדויות של חיילים וחיילות משוחררים במטרה להעלות את המודעות למציאות החיים בגדה. בין היתר, עורך הארגון סיורים בדרום הר חברון כמה פעמים בחודש. הסיורים נפתחים בנקודת תצפית הסמוכה למבני המגורים בחוות טליה. על פי פעילי הארגון, יעקב טליה - ואחרי פטירתו גם בניו - ניסו להפריע להדרכה באמצעות חסימת הכביש לפרקי זמן ממושכים. ליאורה טליה העידה כי הציעה לפעילי שוברים שתיקה להתארח בחווה ולהתכבד בקפה ועוגיות, אך הם לא קיבלו את הזמנתה.
בסרטון: יעקב טליה חסם סיור של פעילי תעאיוש ב-2010.
יעקב טליה נפצע אנושות מפגיעת כף של טרקטור. צוות האמבולנס שהגיע לחווה כעבור כחצי שעה קבע את מותו במקום. ההלוויה התקיימה ביום בחינות הכניסה למכללת ספיר, וליאורה נאלצה לדחות את ההחלטה על תחילת הלימודים. שני אחיה שירתו אז כלוחמים בצה"ל, ואחותה שירה עמדה להתחיל שירות לאומי. יחד עם אמה וסבתה בת ה-81, ליאורה ניהלה את החווה בסיוע מתנדבים במשך כמה חודשים, עד שהחלה את לימודי התקשורת.
ערוץ 7 דיווח כי בתגובה לפעילות של ארגוני זכויות אדם והארגון הדו-לאומי תעאיוש, הקימו תושבי הר חברון ועד פעולה שנועד לתעד סיורים באזור ולעקוב אחר פרסומי פעילים באינטרנט. לדברי חברי הוועד, צוות מענה דיגיטלי יפרסם את עמדתם ברשתות החברתיות ויפעיל "סיורי תודעה נגדיים".
תעאיוש, "חיים ביחד" בערבית, היא קבוצה דו-לאומית למען שותפות בין ישראלים לפלסטינים שהוקמה בשנת 2000 בעקבות האינתיפאדה השנייה. פעילי הארגון מלווים חקלאים פלסטינים לעבוד את אדמותיהם, למסיק הזיתים או לרעות את צאנם. בכמה מקרים תועדו עימותים אלימים בין פעילי הארגון למתנחלים. בינואר 2017 הותקפו כמה פעילי הארגון שליוו את ילדי בית הספר א-טוואני בידי מתנחלים רעולי פנים.
בתחילת 2016 עלה שמו של הארגון לכותרות בעקבות פרסום תחקיר "עובדה", לפיו מייסד התנועה עזרא נאווי העביר לרשות הפלסטינית מידע על פלסטינים המבקשים למכור את הקרקעות שלהם ליהודים, ובכך סיכן את חייהם.
יעקב טליה חיפש אחר כבשים שנגנבו לו מחוות נוף הנשר, ומצא שני חמורים שטיילו באזור לבדם. טליה עקב אחרי החמורים, עד שאלו נעצרו מול בית משפחת ג'ברין בג'ינבה. לאחר מכן, התלונן במשטרה וטען כי החמורים שנותרו בחווה לאחר גניבת הכבשים שבו לביתם, שהוא גם ביתם של הגנבים. בתגובה, עצרה המשטרה את שני הצעירים ממשפחת ג'ברין וחקרה אותם. הם שוחררו למחרת ללא אישומים.
בעקבות עתירה של פלסטינים תושבי האזור, המינהל האזרחי אסר על משפחת טליה את הכניסה לחצי מאדמות החווה, ששטחה היה אז 3,600 דונם. לראשונה בגדה, הוגדר שטח כאסור לכניסת יהודים. יעקב טליה עיבד את האדמות החקלאיות הפוריות האלה תוך מאבק מתמיד עם שכניו הפלסטינים, שטענו לבעלות עליהן. כמה שבועות מאוחר יותר, הגיש טליה תביעה נגדית בדרישה לבטל את האיסור. טליה טען כי למרות שהקרקע נמצאת מחוץ לתחום אדמות המדינה, זכותו להישאר בה כי עיבד אותה יותר מעשור ואף ייבא לשם כך קומביין קציר מגרמניה.
397 פלסטינים מיישובי הסביבה עתרו לבג"ץ, ודרשו לפנות את החווה. הם טענו כי יעקב טליה מתנכל להם ופולש לשטחי המרעה שבהם השתמשו. העתירה, שאורכה 49 עמודים, מפרטת שורה של התנכלויות מצד תושבי ההתנחלויות באזור, ובראשם טליה. בין היתר פירטה העתירה עדויות לשריפת יבול, חסימת דרכים, סתימת בארות, הפרעה למרעה, חרישה של אדמות פלסטיניות זרועות, פגיעה בצאן ואיום על רועים, בחלק מהמקרים בליווי הצבא. בסעיף 79 של העתירה נכתב כי לצד צו הגירוש שהוצא לפלסטינים ב-1999, יעקב טליה הוא הסיבה העיקרית לגירושם בכפייה של תושבי האזור.
הר סיני נולד ב-1950 במושב כפר ידידיה בעמק חפר. לאחר שירותו הצבאי, הוא חזר בתשובה, התחתן והוליד תשעה ילדים. הר סיני התיישב עם משפחתו בהתנחלות סוסיה בדרום הר חברון וגידל עדר צאן. הוא סירב לשאת עמו נשק מטעמים אידיאולוגיים ונרצח בידי שניים משכניו הפלסטינים בשעה שרעה את הצאן סמוך לביתו בסוסיה.
בשנות ה-80 הגדירו הרשויות הישראליות את האזור כשטח אש 918. בעקבות ההגדרה, בשנת 1999, פינה הצבא את 12 הקהילות החיות בתוך שטח האש, בטענה כי הן נמצאות בו באופן לא חוקי. בשנת 2000 שבו תושבי הכפרים לאזור ועתרו נגד ההכרזה עליו כשטח אש. בשנים שעברו מאז, הרס המינהל האזרחי כל בנייה חדשה שנעשתה בידי התושבים הפלסטינים, וכן החרים לוחות סולאריים ומבנים ארעיים ששימשו אותם. הליך גישור בין נציגי הכפרים למדינה נכשל, והיא צפויה להגיש את תשובתה לעתירה בחודש אוקטובר.
ישנן כמה גרסאות לגבי הנסיבות שהובילו למותו של דב דריבן. על פי הכרעתו של שופט בית הדין הצבאי סא"ל צבי לקח, "חקירה נמרצת ומקיפה יותר הייתה שופכת אור על נסיבות המקרה ומפוגגת במעט את הערפל הקיים היום".
על פי כתב האישום, שבעה רועים פלסטינים חמושים באלות ובסכין גדולה נתקלו בדריבן ובשני שכניו, יהושפט תור ואפרים פרל, שהיו חמושים באקדחים. בין הצדדים התפתחה תגרה, ואחד הפלסטינים חטף את אקדחו של תור וירה באמצעותו בדריבן.
החשוד העיקרי ברצח, עיסא דבאבסה, נורה למוות על ידי יחידת מסתערבים של הצבא בנובמבר 2011. אחיו, אחמד דבאבסה, נעצר בחשד לרצח ב-2002, אך זוכה ושוחרר אחרי כשנתיים. בהחלטה חריגה, קיבל פיצויים כספיים על תקופת מעצרו. פלסטינים נוספים שנעצרו בחשד למעורבות במותו של דריבן שוחררו גם הם.
ועדת המשנה לרישוי אישרה את הצבתם של שני קרוואנים, מחסן וחדר שומר, בשטחי מרעה סמוך לבית יתיר. סביב מבנים אלה הקים יעקב את חוות טליה (נוף הנשר). המקום מוכר גם כ"חוות לוציפר" על שם משטרת לַצֵיפָר, בערבית אל-עַצֵיפִיר, שהוקמה בתקופת השלטון הבריטי בארץ ונועדה להגן על הכביש המוביל מירושלים דרך חברון אל הנגב. אחרי 1948, המבנה שימש את המשמר הלאומי הירדני, עד שננטש ב-1967. ב-1979 התיישב במקום גרעין שהקים את בית יתיר, עד שנואש מהחיים המאתגרים בפסגת ההר ועבר לשיפולי הגבעה.
יעקב טליה סיפר כי סירב ארבע פעמים כשהוצע לו להתיישב בגבעה. "לאף אחד אחר לא היה אומץ לבוא.. הם ידעו שזה יהיה קרב", אמר. בפעם החמישית, הסכים בתנאי שיקבל גיבוי ממשלתי. על פי עדותו, יצחק רבין חתם על אישור ההקמה של החווה שבועות לפני שנרצח ב-1995.
נלסון מנדלה זכה בבחירות הכלליות הראשונות בדרום אפריקה והביא לסיומו את שלטון האפרטהייד - משטר ההפרדה בין שחורים ללבנים במדינה. עוד קודם לכן, משפחת טליה, מצאצאי האיכרים האפריקאנרים הלבנים, עזבה לישראל.
יעקב גדל בחווה חקלאית למשפחה נוצרית, ואביו היה כומר הקהילה. כבן בכור, יעקב החל לימודי כמורה. בשירותו הצבאי בהנדסה קרבית, כמנטרל פצצות ומוקשים, שימש גם ככומר מוודה לא רשמי לחבריו. כשאביו התגייר, הלך יעקב בעקבותיו והגיע לארץ עם שישה מ-13 אחיו. בסך הכל, התיישבו בישראל 75 מבני המשפחה.
בדרום הר חברון חיה קהילה קטנה של גרים מדרום אפריקה; חלקם מקיימים אורח חיים חקלאי, בנוף שמזכיר את המקומות שבהם גדלו. יעקב טליה היה לחקלאי היחיד בישראל שדיבר לכבשים שלו באפריקאנס.
המדינה העבירה 4,000 דונם של אדמת טרשים לידי ההסתדרות הציונית, "לצורכי מרעה בלבד". בסעיף 2 של המסמך, שהופץ ב-40 עותקים, נכתב כי "אין בשלב זה אישור להקים במקום יישוב". בסעיף 3 צוין כי בתוך השטח ישנם שני שטחים קטנים מעובדים, ועל כן יש לאפשר לפלסטינים להמשיך לעבד אותם, תוך השארת מעבר חופשי אליהם.
בית יתיר, הנקראת גם מצדות יהודה, הוקמה על ידי גרעין של בוגרי ישיבת "מרכז הרב" ותנועת אמנה. הגרעין התיישב תחילה במשטרת לוציפר, היכן שכיום יושבת חוות טליה, בנקודה הגבוהה ביותר בדרום הר חברון. לאחר מכן, עברה ההתנחלות לשיפולי הגבעה.
בבית יתיר חיות כתשעים משפחות שהתנהלו תחילה כיישוב שיתופי בדגם של קיבוץ, אך בהמשך הופרטו חלקית. ב-2012 הצטרף היישוב לתנועת "הקיבוץ הדתי" לצד ההתנחלויות כרמל ומעון. ב-2013 הצטרפו שלושת ההתנחלויות לארגון משקי הדרום שבו חברים קיבוצים, מושבים שיתופיים ומושבי עובדים.
כפר פלסטיני מתחילת המאה ה-19. לאחר הכרזתו כשטח אש בשנות ה-70, הורסות הרשויות שוב ושוב את בתיו. אורח החיים הייחודי של תושבי דרום הר חברון נשען על מסורת חקלאית רבת שנים. שולי הרטמן, אנתרופולוגית חברתית שכתבה חוות דעת על חייהם, ציינה כי היישובים באזור שטח האש קיימים מזה 200 שנה. לדבריה, האזור משמש בית לקהילות של פלחים רועי צאן, ששורשיהם ביטא. הרטמן ציינה בחוות דעתה כי במשך השנים, מה שהחל כיציאה לאזור הכפר מהעיירה יטא מעת לעת, לפי העונה המתאימה, הפך לשהיית קבע. כך הפכו המערות למקום המגורים העיקרי בעבור חלק גדול של המשפחות, בעיקר העניות בהן.
חווה שהוקמה בידי אביה של ליאורה, יעקב טליה, בשנת 1996 על תוואי הקו הירוק. המקום מוכר גם כ"חוות לוציפר" על שם משטרת לַצֵיפָר שהוקמה בתקופת השלטון הבריטי בארץ ונועדה להגן על הכביש המוביל מירושלים דרך חברון אל הנגב. שטח החווה כיום הוא כ-1,500 דונם וחלק משטחי המרעה שלה יושבים בתחום מסאפר יטא, הנמצא בתוך שטח אש 918.
כפר פלסטיני שחי בו אדם אחד, נכון לחודש מאי 2017. בשנות ה-70 הוציא צה"ל צו שטח צבאי סגור לביר אל-עיד והכפרים הסמוכים. ישראל החלה לאכוף את הצו בשנת 1999, אז גירשה את תושבי הכפרים. מאז, התיר בג"ץ לתושבים לחזור באופן חלקי לבתי המערות, בעוד המינהל האזרחי הורס כל בנייה חדשה באזור. התושבים הפלסטינים מעידים מזה שנים על תקיפות מצד מתנחלים, הפרעה לרעיית הצאן ומניעת גישה לאדמותיהם. בין היתר, חסמו תושבי המאחז הסמוך מצפה אביגיל את הכביש המוביל לכפר.
כדי להגיע לבית הספר בדרך הקצרה ביותר, שאורכה שני קילומטרים, נדרשים הילדים הלומדים בבית הספר א-טוואני לעבור ליד המאחז חוות מעון. בכמה מקרים, תקפו רעולי פנים באבנים ובשלשלאות פעילים שליוו את הילדים מביתם. בעקבות התקיפה, החל הצבא ללוות את התלמידים בדרך הארוכה לבית הספר, שאורכה תשעה קילומטרים. בדיון שערכה הוועדה לזכויות הילד בכנסת בשנת 2004, הוחלט לדרוש מהמשטרה לפעול נגד התוקפים ולמסור דיווח לכנסת בתוך שבוע. עד היום נדרשים הילדים לליווי חיילים לבית הספר.
כרמי יקב "Drimia", שהוקם בסוסיא בשנת 2007, מייצרים כ-12 אלף בקבוקי יין בשנה. נוסף ליקב, מציע חבל יתיר שבדרום רכס הרי יהודה מגוון של אתרי תיירות בהשראה תנ"כית; סוסיא הקדומה, חוות צאן, חאן אירוח, בציר ענבים ומסלולי טיול. לפי מועצת יש"ע, המדינה משקיעה 17 מיליון שקלים בשנה באתרי מורשת יהודית בגדה המערבית. בנוסף, הקצתה הממשלה בשנת 2016 תוספת תקציבית על סך חמישה מיליון שקלים עבור עידוד ופיתוח תשתיות התיירות בגדה.
אסופה של 12 כפרים פלסטיניים בדרום הר חברון שתושביה מגדלים צאן וחיים בבתי מערות. בשנות ה-80 הגדירו הרשויות הישראליות את האזור כשטח אש 918. בעקבות ההגדרה, בשנת 1999, פינה הצבא את 12 הקהילות החיות בתוך שטח האש, בטענה כי הן נמצאות בו באופן לא חוקי. בשנת 2000 שבו תושבי הכפרים לאזור ועתרו נגד ההכרזה עליו כשטח אש. בשנים שעברו מאז, הרס המינהל האזרחי כל בנייה חדשה שנעשתה בידי התושבים הפלסטינים, וכן החרים לוחות סולאריים ומבנים ארעיים ששימשו אותם. הליך גישור בין נציגי הכפרים למדינה נכשל, והיא צפויה להגיש את תשובתה לעתירה בחודש אוקטובר.
עיד סלימאן האדלין, פלסטיני בדואי תושב הכפר אום אל-חיר במאספר יטא, בונה דגמים מיניאטורים של טרקטורים וכלי הנדסה כבדים מזבל שהוא מוצא בסביבתו. את תחביב בניית הדגמים מזבל החל עיד בגיל 12. עיד משתמש בחוטי ברזל, פלסטיק ושאריות חומרים אחרות שהוא מוצא. עיד נשוי לנעמה, והם מגדלים יחד את שתי בנותיהם סדין ולין.
מאחז בן 16 משפחות שהוקם כשכונה של ההתנחלות הסמוכה סוסיה ב-1977 בידי שלמה ספירו, יצרן מוצרי קוסמטיקה מעשבי מדבר. בשנת 2001 הצטרפו אל ספירו תושבים נוספים, שעוסקים בחינוך, חקלאות ובנייה. לפי דף היישוב באתר המועצה האזורית הר חברון, במצפה יאיר מתקיימת עבודה עברית בלבד.
מערכת החינוך באזור כוללת שני בתי ספר יסודיים: חירבת אל-פחית בן ארבע כיתות לימוד וג'ינבה הקטן יותר. בסך הכל לומדים בשני בתי הספר כ-85 תלמידים, בכיתות א'-ז'. מנהל בתי הספר חדר סלימאן גבר אלעמור סיפר כי התלמידים מגיעים מכל כפרי מסאפר יטא ולומדים לפי תוכנית הרשות הפלסטינית: אנגלית, ערבית, היסטוריה, מתמטיקה, מדעים, טכנולוגיה, ספורט ואומנות. בנוסף, בשל אופיו של האזור והאתגרים הייחודיים עמם נאלצים הילדים להתמודד, מלמדים המורים שיעורי הישרדות: איך לזהות ולהיזהר מנפלי תחמושת ומפגעים אחרים, כיצד להיזהר מבעלי חיים מסוכנים וכיצד לשמור על היגיינה אישית.
מאחז מעורב, חילוני-דתי, בן 30 משפחות שהוקם בשנת 2001 בידי קבוצת חיילים משוחררים כדי לייצר רצף יהודי סביב הכביש החוצה את דרום הר חברון. ביישוב הוקמו גני ילדים, בית כנסת, מקווה ומעיין. היישוב נקרא על שם הדמות המקראית אביגיל, שנישאה לדוד המלך לאחר שמנעה ממנו שפיכות דמים.
